מילון ערכים בקבלה
כולל פירוש המילות מתלמוד עשר הספירות (שזה תוכן הספר אבן ספיר) ואור הבהיר (מילון מושגים לספר עץ החיים עם הפירוש פנים מאירות ופנים מסבירות - המהדורה המוקדמת של תלמוד עשר הספירות).
Special | A | B | C | D | E | F | G | H | I | J | K | L | M | N | O | P | Q | R | S | T | U | V | W | X | Y | Z | ALL
א |
---|
א' דמילוי הא של אלקים שצורתה יו"דב) א' דמילוי הא של אלקים שצורתה יו"ד: | |
א' שבואו דס"גא) א' שבואו דס"ג: ב' שרשים יש אל האותיות: י' ו א'. והנה באמת נבחנת הי' שהיא השורש האמיתי אל האותיות שהרי כשאנו רוצים לכתוב איזו אות אנו מתחילים עם י' דהיינו מן נקודה, וכשממשיכים הנקודה לצדדים ולמטה מצטיירת האות הנרצה. הרי ש י' היא שורש כל אות ואות. ועכ"ז, נמצאת ה א' בראש הכ"ב אותיות. ויש להבין הדבר. | |
א"אהכתר דאצילות נחלק לב' פרצופין, חציו העליון מכונה בשם פרצוף עתיק, וחציו התחתון מכונה בשם פרצוף א"א, שמלביש לז"ת דפרנוף עתיק. (ע"ח ש"ג פ"א). | |
א"א במקום ז"א עומדא) מהו א"א במקום ז"א עומד. | |
א"א ואו"א וזו"ן דקליפותב) מהם א"א ואו"א וזו"ן דקליפות. | |
א"ס ב"הכלל המציאות שלפנינו הן העולמות העליונים והן העולמות התחתונים, הן העצמים והן מלואם, דהיינו כל הנועם והעונג שהעצמים עתידים לקבל, כל אלו יחד אנו מבחינים בהם ב' עקרים: | |
א"ס ב"ה ה"ס: כתר, ראשונדע, שאין לן שום הארה גדולה או קטנה בכל העולמות כולם שלא תהא יוצאת ומשתלשלת מא"ס ב"ה ממש, גם נודע שכל הכחות שנוהגים בעליונים נמצאים בחיוב בהתחתונים. ולפיכך, כמו שהמניאות בכללותה נבחנת לב' עיקרים הנ"ל דהיינו א"ס ב"ה והנאצלים כולם, שהתחלקות זו היא הבולטת ביותר מכל מיני הבחנות הנמצאות בהעולמות, משום שהמה הפכים זה לזה מן הקצה אל הקצה, הנה משום זה מוכרח כל פרצוף יחיד בין עליון ובין תחתון שיהיה מתחלק ע"פ ב' כחות ההפכיים האמורים. דהיינו, שחלק אחד שבו יהי' ממציאות כזו שאין בו סוף ואין בו תכלית ואינו עומד להתלבשות, וחלק השני שבו יהי' ממציאות כזו שיש בו תכלית וסוף וגם נוהג בהתלבשות. | |
א"ס עליוןמתלבש ומתגלה רק בא"ק לבדו, שנבחן בחי' גופא (דרגא ב') דא"ס העליון, שאין א"ס מתגלה אלא בגופו א"ק, ולא במלבושיושהם עולם האצילות, (ע"ח ש''ג פ''ג). ע"ד שהא"ק מתגלה בגופו שהוא אצילות ולא מלבושיו (דרגא ג') שהם בי"ע, (שם). | |
א"ס ראוך תכלית(ע"ע אורך לעובי)(*) פי', ההארה הראשונה הנבחנת לנו שיוצאת מעצמותו ית' ממש, צורתה הוא בשם הזה דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל ואין שום מלה והגא נוהג בו, וע"כ הוא מהופך ממש מכל האורות המשתלשלים הימנו, כי האורות המשתלשלים מהארת עצמותו ית' ההוא, הרי בהכרח כיצד שהוא נמצאים מתלבשים בהמקבלים, וא"כ כבר יש בהם תפיסא כיצד שיהיה בהאור המקובל אליהם. גם ענין התלבשות בעצמו הריהי פעולה, ונודה שאין לך פועל בלי איזו תכלית, וכיון שיש לו תכלית הרי יש בו סוף, דהיינו אחר שמגיע להתכלית הוא סופו של הפעולה. | |
אבאורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחי' אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם. (ש"ו פ"ו ע"ח) (ע"ע בנים). | |
אב לאבהןא) מהו אב לאבהן. | |
אב"א (אחור באחור)א) אב"א: | |
אב"פ (אחור בפנים)ב) אב"פ: | |
אבא פרצוף השני מה"פ א"א או"א זו"ב, שהוא פרצוף חכמה אשר בו מלובש אור חיה נק' אבא. ונק' ג"כ בשם הויה במילוי יודין, שבגי' ע"ב, (ע"ע ה"פ אצילות) כזה: יוד הי ויו הי. ונק' ג"כ או"א עילאין. | |
אבאכמו אבוא, שה"ס ובא עליה ובעלה, וגם בעלה הוא אותיות בא עלה. ונק' ג"כ אב: והוא קיצור מאבא, וגם הוא מלשון רצון, כי הרצון הוא ההתחלה לכל תולדה ופעולה. | |
אבא גנוז תוך אמא(עי' לעיל ערך אצילות. בי"ע) שסוד אור העצמות הגנוז תוך הבריאה והבינה, ה"ס אצילות וה"ס אבא . | |
אבא יסד ברתאכי הכלי דבחי"ד ה"ס ה"ת המקורית דהויה פנימאה דא"ק, ולא נשתלמה להכר עביותה עד שנסתלקו האורות דגופא דא"ק הפנימי, שהבחי"ד נעשית שם לאספקלריא דלא נהרא (ע"ע אספקלריא) שנאבד גם רשימתה עש"ה, דעל כן לא חזרה לתחיה בפרצוף ע"ב עש"ה. ונודע דאין העדר ברוחני, וע"כ כל ההסתלות הנבחן בגלגלתא אינם נעשים בה אלא בהשגת התחתון, דהיינו ה"ב שהוא שורש אבא ונמצא שהמלכות ריקנית הזו אינו נתלית רק באבא בע"ב. | |
אבותג) אבות: | |
אבי"עאין לך ניצוץ קטן בכל אבי"ע שאין בו בחי' כלים ואורות ואלקיות , שכל ההפרשים הנבחני בעולמות המה מיוחסים אל ג' בחי' הללו, | |
אבי"ע(ע"ע אורך לעובי) אצילותהסו"ה ואהי' עצלו אמון, שהתחתון אומר על עליון (שה"ס ראש בערכו) ואהי' אצלודהיינו דבוק בו. ולפיכך כל ראש ה"ס אצילות שהרי כלם יצאו בבת אחת כנודע. | |
אבי"עע"ע שרשי כלים, ע"ע ראש כולל ע"ס. | |
אבי"עואפשר לפרש באופן אחר, שאצילות ה"ס העליון והראש, ובריאה ה"ס התחתון. ופעולתו דהיינו הראיה הגורמת הכל. | |
אבי"עויש לפרש באופן קצר מאד אשר אצילות וכתר ה"ס העליון ומתבאר עם בי"ע, דהייבו בראיהשל ב' בחי' שהם ראש ותוך, שהראש נק' יצירה כי שמה נוצר, שהראיה גורמת חושך ושום מעשה לא היה שמה, אלא כמו אומן המצייר את התכנית וה"ס דביקות רוחא ברוחא. | |
אבי"ע דהסת"אהנה נתבאר בקיצור סוד אבי''ע, (שה"ס ע"ס) אשר הופעת האצילות - בראיה דיצירה ועשיה, באופן שעיקר הישות שיש בהאצילות המופיע באו"מ ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום, (כתועפות הרים) שהלילה מפסקת ביניהם, הנה כל זה מונח ומפקד פקיד ביצירה ועשיה לא זולת, אכן האבי''ע הללו מופיעים בב' בחינות הפכיות, שמופיעים מתחילה בסוד העגוליםכלומר שלא להתפשט מלמעלה למטה, שה"ס אבי"ע דכלהו ראשים ששורשם שורה עליהם כן בראש ממה, והם נקראים ג"כ אבי"ע דהסת"א, המספיק לגלות רק שרשי כלים, והעשיה דהיינו המלכות. | |
אבי"ע דקליפותג) מהם אבי"ע דקליפות. | |
אבי"ע הכוללים או אבי"ע דעשיההנה יש להבחין בין אבי"ע דאצילות הנ"ל אל אבי"ע הכוללים, כי באבי"ע דאצילות נחשב ג' העולמות אצילות בריאה יצירה בבחי' העליון, והתחתונים נבחנים בבחי' עשיה לבד כמבואר לעיל, משא"כ באבי"ע הכוללים שייכים כל אבי''ע בבחי' העליון ית'. ויהיה כאן הפירוש אשר האצילותנפעל על ידי הראיהבב' אופנים, מתחילה ביצורה דהיינו בראש, ואח"כ בעשיה ממש. והמרחק רב ביניהם, כי היצורה יכולה להיות באחרים והמקבל עצמו אין צריך לכנוס בפעולה, משא"כ העשיה היא מוכרחת להתפעל בתוך המקבל עצמו ופעולות של האחרים אינם באים כלל בחשבון כאן, אמנם העליון עצמו הוא המצייר והוא העושה ברשות המקבל. | |
אבי"ע השתלשלות הפרצופיןקו וצמצום: | |
אבן שתיהעי' נסכת סוכה נג. כשכרה דוד שתיןקפא תהומא ובעא למשטפא עלמא וכו' כתב שם ושדי לתהומא וכו'. פי', כי שתין ה"ס יסוד לביהמ''ק ובסו"ה באר חפרוה שרים כרוהנדיבי עם, כי חפירהה"ס אחורים דאו"א שנפלו בזמן שבירת הכלים והמלכים נעשו לשרים. (כמ"ש בע"ח שי"א פ"ז עש"ה) וכריההוא מכח בחי"ד בלחודוי, ומתחילה כשהתחיל דוד לתקן את בחי' יסוד (דנוק') דביהמ"ק, הנה גילה התהום דבחי"ד שדיניו קשים מאד שבכחו להחריב את העולם כנודע, שז"ס סליק תהומא עד למעלה, ואז צריכין לח"רן המתהפך לגרון (ע"ע גרון) שה"ס בקיעת המדרגה ויציאת הבינה לבר מראש. | |
אבניםד) אבנים: | |
אבר פרצוףפרצוף נבחן לרמ"ח אברים, שכל אבר נמשך משורש מיוחד, כמו אברי הידים שנמשכים מגופים מאו"מ, ואברי רגלים שהמה מבכי' גופיו דישסו"ת וכדומה. | |
אבר, אבריםא) אבר, אברים (ח"ג פ"ח אות א') : | |
אברהם אחות | |
אבריםא) אברים: | |
אדה"ר מקודם החטאכא) מהו אדה"ר מקודם החטא. | |
אדה"ר נתמעט למאה אמהכ) מהו אדה"ר נתמעט למאה אמה. | |
אדם קדמוןא) אדם קדמון (ח"ב פ"א או"פ ת') : | |
אדנ"י: אדוןתבינהו עם מ"ש ז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא וכו', כי בכתב בשם הויה שה"ס שם העצם. ואין הפי' כמו בחכמת הדקדוק, אשר שם העצם הוא למשל ראובן ושם התואר הוא אשיך וכדומה, אלא יש כאן עמקות יתירה, כי הגם שבעצמותו מת' לית מחשבה תפיסה אלא בהארותיו מת' כנודע, עם כל זה באמת אין הפרש בין עצמותו להארתו אלא גם בהארתו לית מחשבה תפיסה, אכן במידת כל יכולתו מת' נותן לנביאים ואנשי השם את הארתו מת' להשגה. אשר דבר זה הוא למעלה מהבריאה ומדרך הטבע, כי ע"פ דרך הטבע של הבריאה לית מחשבה תפיסה גם בהארותיו ית'. | |
אהי"ה דאלפיןא) אהי"ה דאלפין: | |
אהיה דיודין דאלפין ודההיןטז) אהיה דיודין דאלפין ודההין: | |
אהרוןהוא מלשון הרהור, והוא קודם וגורם למשה , (ע"ע משה) והוא בבחי' אתערותא דלתתא הקודמת לאתערותא דלעילא הנק' משה, ולפיכך נק' משה בשם שושבינאדמלכא, ואהרן בשם שוסבינאדמטרוניתא, אכן שניהם שוים בנבואה, כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה' צבאות הוא, (ע"ע מלאך) וע"כ אהרן ובגיו מקריבי כל הקרבנות שבעולם, והוא משום שלום, ובידיו סוד ברכה המשולשת, וז"ס קבורתו בהר ההר, כי עליה הכפולה הזה פסקה לכל הרהוריו, ולא היה ראוי עוד לכפר על הרהורי בני ישראל ולפיכך מת, וזסו"ה יען אשר לא האמנתם בי להקדישיני לעיניבני ישראל, לעיני בדיוק, שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, והיה זה מפני שפסק כחו כנ"ל. | |
או"אהם חו"ב דכל בחי' ובחי' מהמציאות, שמהרי בכל אחד מהם יש ע"ס כח"ב זו"ן. אלא צריך להבין בשינוי שם מחו"ב לאו"א, שהם אותו חלק חו"ב דהבחיבה שאינו משמש לצרכיו עצמו אלא לצורך בנים, באופן שחו"ב דכל בחינה נבחנים לב': הא' מה שמשמש בשביל צרכי קיומה דהבחי' עצמה והם נק' חו"ב סתם, והב' מה שמשמש להולדת בנים ולגידול הבנים והם מכונים בשביל זה או"א. | |
או"א הפנימייםה"ס או"א' דכתר, כלומר דפרצוף נלגלתא בעולם הנקודים שהיו באים בכל עת אל הקדש, פי' בכל הכ"ח עתים, כי יש י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה ככתוב בקהלת, והמה היו יודעים ליחד טוב ורע באחד. אכן בעולם התיקון נתייסד תחילת הכל הגניזה דאו"א אלו, ועל כן נאמר לכהן גדול ואל יבוא בכל עת אל הקדש, והבן. | |
או"ח היורדה"ס הניצוצין הנופלים מהפרצוף ולמטה בסוד אודנין דהוי ליה חתכין ממנו, וה"ס יעקב יעקב שדש בעקביו, וגם זה אינו הסתלקות אלא בהיפוך התלבשות הוא, דכן מלביש הוא לאור העליון המתפשט בתוכו, בסו"ה אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וכו' (ע"ע ו"ק). | |
או"ח היורד (אור חוזר היורד)א) או"ח היורד (ח"ד פ"ד סעיף ל"ב): | |
או"ח העולהה"ס משה משה, וה"ס הראש. כי אין זה הסתלקות, אלא אדרבא התלבשות היא, כי עולה ומלביש לעליון דע"כ אמר הנני, וה"ס טעמים. | |
או"י או"ח (ע"ע זווג ע"ע עשר ולא תשע) יבואר בסו"ה רם ה' ושפל יראה, אשר מתוך רוממותו ית' דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, ולאו דוקא בעצמותו ית', אלא הוא הדין בהארותיו ובכל הנמשך הימנו ית', אין בהם תפיסה של משהו מן המשהו לתחתונים ממנו, כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו. | |
או"מ העצמי דז"או) מהו או"מ העצמי דז"א. | |
או"מ השורשי דנוקבאז) מהו או"מ השורשי דנוקבא. | |
או"מ תחת רגלי יושר א"קד) מהו או"מ תחת רגלי יושר א"ק. | |
או"פ שיצא ונעשה לאו"מח) מהו או"פ שיצא ונעשה לאו"מ. | |
אודםא) אודם: | |
אודם שבהולדה) אודם שבהולד: | |
אוירב) אויר: | |
אויר ריקניז)אויר ריקני (תע"ס ח"א או"פ פ"א ה'): | |
אוירא דכיאב) אוירא דכיא: | |
אוירא דכיאא) אוירא דכיא: | |
אוירא שעל מו"סב) אוירא שעל מו"ס: | |
אורא) אור (תע"ס ח"א הסת"פ אות י"ח): | |
אור אצילותה) מהו אור אצילות. | |
אור בריאהו) מהו אור בריאה. | |
אור דחסדיםו) אור דחסדים (תע"ס ח"א או"פ פ"א ה'): | |
אור דק וחלשא) אור דק וחלש ( דף שי " ג אות כ " ט ובאו " פ שם ): | |
אור הבא דרך חזרהג) אור הבא דרך חזרה (ח"ד פ"ג סעיף ב') : | |
אור הבא דרך שערותב) מהו אור הבא דרך שערות. | |
אור ההבלהיא בחי' אור העב שמתהוה באור העליון בדרך התפשטותו, (כמ"ש בע"ח שער מ''ז פ"א) שהוא השורש להויות הכלים, ועביות הזאת מתחלת באזן דהיינו בחי"ב, ובחוטם מתעבה ביותר דהיינו לבחי"ג, וסופה של העביות וההבל הזה הוא בפה, דהיינו מלכות דראש המכונה בחי"ד, שבבחי"ד יורדים ומתקבצים גם העביות דאוזן חוטם, משום דכל הכחות שבעליונים מוכרחים להתקבץ בתחתון מהם. | |
אור החדשז) מהו אור החדש. | |
אור החיצוןאו"מ נק' לפעמים בשם אור החיצון, להיותו רחוק ובלתי דבוק בכלי, (ש"ב ע"ג בע"ח). | |
אור הטעמיםהיתפשטות הע"ס דאור ישר ואו"ח הראשונים של גוף המדרגה, דהיינו בזווג דהכאה על מסך דבח"ד , (ע"ע מסך) אשר האו"ח הזה הוא בתכלית גבהו וקומתו, דהיינו המשוה קומת כל ד' הבחי' חו"ב זו"ן בשוה עד הכתר, (ע"ע קומתם שוה) הוא המכונה אור הטעמים, (או הויה פשוטה) והוא אור הא' מן ד' בחי' אורות הנכללים בעקודים. | |
אור הישןח) מהו אור הישן. | |
אור המובחרא) אור המובחר ( דף שמ " ח אות נ ' ובאו " פ שם ): | |
אור המלכותד) אור המלכות (ח"ד פ"ד סעיף ל"ב): | |
אור המתמעטג) אור המתמעט (ח"ג ל"ד) : | |
אור הנקודותמקורו יוצא מהכאות הנוהגין מאו"פ לאו"מזה בזה, אשר האו"מ שה"ס המסך המעלה או"ח הולך ומזדכך מפאת האו"פ שהוא אור החכמה, עד שהמסך מזדכך לגמריוזווג דהכאה מתפרק כולו, משום שאין עתה שום הפכיות בין אור העליון אל המסך, ומתוך שנעלם זווג דהכאה בטל ונעלם האו"ח הנולד הימנו וממילא שנסתלק עמו יחד גם אור העצמות, שאי אפשר לו להתפשט בנאצל בלי התלבשות או"ח עליו, (ע"ע הכאות או"פ באו"מ זב"ז) וזה גורם להסתלקות הטעמים, דהיינו התפשטות הא' דגוף הפרצוף. אמנם הסתלקות הזה נבחן שהולך ומסתלק בסדר המדרגה, דהיינו לאט לאט על סדרם של ד' בחי' חו"ב זו"ן, אשר | |
אור הסתכלותהוא אור העליון המתפשט אל המסך שבכלי מלכות לזווג דהכאה, שאור הזה לפי עצמו נק' אור החכמה או אור העינים או ראיה. אמנם בסוד פעולות הזווג מכונה תמיד הסתכלות, על שם שמצינו בבת היענה שמולידה אפרוחים ע''י הסתכלות בביצים שלה מבלי שתשב עליהם, ועד"ז כאן התפשטות אור העינים על אור ההבלים שבמלכות, דהיינו לבחי' המסך המתוקן שם, מוליד אור חוזר, שאור ההסתכלות מוחזר לאחוריו, (ע''ע או"ח). | |
אור הסתכלותיש הבחן בין הראיה שה"ס פנימיות העיניםכלומר אור החכמהלפני עצמה, משא"כ ביציאתולחון מהפרצוף העליון לעשות זווג על המסך שבכלי מלכות, אז נק' האור הזה אור הסתכלות, שה"ס העביות הכלולה בראיהכלומר בחי"א. וז"ל הרב: לפי שאין בראות עינים הבל היוצאאלא הסתכלות לבד (בחי"א לא נק' הבל שהוא מתחיל מבחי' גילוי לפועל שה"ס בחי"ב) ע"כ אינו נעשה אלא הכלים. (ע"ח ש"ד פ"א עש"ה). | |
אור הסתלקותב) אור הסתלקות (ח"ג פט"ו אות ו') : | |
אור העליון אינו פוסק הנה כל הצמצום ראשון עם כל תוצאותיו המרובות המה רק מקרים שבנאצלים ונבראים, אמנם באורו ית', ודאי אין שום שינוי ותנועה נופל בו ח"ו כלל וכלל, הן בבחי' א"ס ב"ה שמטרם הצמצום והן כשמופיע בתחתונים שבתוך הצמצום והן בגמר התיקון. ואותם ד' הבחי' שבאור העליון שאנו מבחינים (ע"ע ד' בחי' דאו"י) אין זה אמור רק בבחי' התפשטותו לקבלת הנאצל, כלומר אשר הנאצלים העומדים לאחר הצמצום הם משיגים האורות בד' מיני התפעלויות האלו. | |
אור הפניםד) אור הפנים: | |
אור הראותה"ס אור החכמה בטרם צאתה לחוץ (ע"ע הבל) ואינה בחי' דין, משא"כ אור ההסתכלות המתפשט לזווגדהכאההוא בחי' דין (משום שחסרה ג"ר כלפי עליון) ומכ"ש הבלים היוצאים מאח"פ. (שם) | |
אור התגין או אור הרשימו מקורו יוצא תיכף באותו רגע שנזדכך המסך מבחי"ד. לקבל עביות דבחי"ג. ונמצא שהע"ס דהתפשטות א' המכונים אור הטעמים שהיו בהשואה א' בקומת כתר, נעלמו בבת אחת מן גוף הפרצוף עוד בטרם שיצאו הע"ס דזווג במסך דבחי"ג בקומת חכמה. | |
אור וכליב) אור וכלי (תע"ס ח"א או"פ ו'): | |
אור חוזרב) אור חוזר (ח"ב הסת"פ ע"ט): | |
אור חכמהה) אור חכמה (תע"ס או"פ ח"א פ"א נ'): | |
אור יוצא לחוץג) אור יוצא לחוץ: | |
אור ישרג) אור ישר (ח"ב הסת"פ צ"ד): הוא האור העליון הנמשך מא"ס ב"ה, ומושפע בפרצופים, שמאחר הצמצום ואילך. והוא מכונה כן, להורות, שאינו מושפע בכלים דעגולים, וכן בכל מדרגות שאין בהן כלום מעביות דבחי"ד, זולת בספירות דיושר בלבד, על פי הכלל, אשר משפיע אינו משפיע זולת בדבר העב יותר, שהוא העביות שבבחי"ד. | |
אור מחודשא) אור מחודש ( דף ש " נ אות נ " ב ): | |
אור מקיףד) אור מקיף (ח"ב פ"א או"פ מ'): הוא אור המיועד להתלבש במדרגה, אלא שמתעכב מחמת איזה גבול שבה. ויש בשם זה שתי משמעויות: א' שהוא הארה רחוקה. ב' שהוא הארה בטוחה, כלומר, שסוף סוף עתידה להתלבש שמה, כי האור "מקיף" עליה מסביב, ואין מניח לה שום מקום שתמלט ממנו, עד שתהיה ראויה לקבלתו בשלימות. | |
אור מקיףב) אור מקיף : | |
אור מתעבהד) אור מתעבה: | |
אור ניצוצין הנופלים או אותיות הם ג"כ בחי' רשימו כמו אור התגין, אלא שאור התגין הם בחי' רשימו הנשאר אחר אור הטעמים. שה"ס ע"ס בקומת כתר, (ע"ע טעמים) ואור ניצוצין הנופלים המה בחי' רשימות הנשארים אחר אור הנקודות, (ע"ע אור הנקודות) שהמה ג' מדרגות היוצאים ונאצלים מזווג דהכאה במסך במשך זמן זיכוכו זה למטה מזה, בסוד הויה בריבוע: יוד, י"ה, יה"ו, י"ה ו"ה, עד שהמסך מזדכך מכל עביות וקשיות, ומתפרק לגמרי הזווג דהכאה וכל האור מסתלק. (ע"ע הו"ה בריבוע) | |
אור עב וגסה) אור עב וגס (ח"ד פ"ו סעיף ב'): | |
אור עב וגסבחי"ד הכלולה באור העליון נק' אור עב וגס, ובערכה נבחנות הבחי' הקודמות ג"כ לאור עב וגס, (ע"ח ש"ג ע''א). | |
אור עב וגסכאשר נתעלו האורות למעלה, נשאר למטה אור העב והגס שהוא בחי' הכלי, (ע"ח ש"ו פ"ה). | |
אור עגולג) אור עגול (תע"ס או"פ ח"א פ"א ק'): | |
אור עובר דרך מסךט) מהו אור עובר דרך מסך. | |
אור עובר דרך נקבים קטניםג) מהו אור עובר דרך נקבים קטנים. | |
אור עובר קצתו דרך מסךי) מהו אור עובר קצתו דרך מסך. | |
אור עיניםיא) מהו אור עינים. | |
אור עצמותייג) מהו אור עצמותי . | |
אור עקודיםו) אור עקודים (ח"ד פ"ג סעיף ט'): | |
אור עקרי השורשייד) מהו אור עקרי השורשי. | |
אור פנימיה) אור פנימי (ח"ב פ"א או"פ מ'): הוא האור המלובש בכלי. | |
אור פשוטד) אור פשוט (תע"ס או"פ ח"א פ"א ל'): | |
אור רשימהז) אור רשימה (ח"ד פ"ג סעיף ב'): | |
אור שאינו עצמותיב) מהו אור שאינו עצמות. | |
אור של תולדהה) אור שלתולדה (ח"ג פ"ח אות ט') : | |
אור של תולדהטו) מהו אור של תולדה. | |
אורות דחוקיםה) מהם אורות דחוקים. | |
אורות המצחהוא בחי' עולם האצילות אחר שנתקן. | |
אורות זכריםג) אורות זכרים: | |
אורות כפוליםד) מהם אורות כפולים. | |
אורות ניצוצין וכליםא) אורות ניצוצין וכלים: | |
אורות נעלמיםהוא בחי' עצמות ורוחניות המתלבש תוך הכלים, שהאורות נבחנים כמו נעלמים באותם הכלים והמלבושים. | |
אורות עליהד) אורות עליה: | |
אורות קדמו לכליםהיינו בהסת"א, דע"כ מכונה ע"ס דראש ושרשי כלים, ולא כלים גמורים. והטעם הוא, (כמ"ש בערך: מסך, משה) כי בהסת"א עיקר הגילוי והשליטה הוא רק לאו"י, וחשיבות מעלת האו"ח עדיין לא נודע שם, ואדרבא שמורגש שם להפכי מהאור ומונע בסוד החזרת האו''י לשרשו, ולפי זה אין בו מבחי' כלים ולא כלום, כי כלי ה"ס קבלת האור או הלבשתו, אמנם ודאי שענין ההבלטה שבעביות דהיינו המסך בסוד החזרת האור לשורשו, בהכרח שהוא השורש לכלי קבלה הבאים בסוד אור החוזר לשורשו בעת הסת''ב כמו גיטו וידו באים כאחד עש"ה. (ע"ע עקודים) (ע''ע כלים קדמו לאורות). | |
אורות ראשניםא) אורות ראשנים : | |
אורות שעלוב) אורות שעלו: | |
אורות תחתונים נכנסים תחלהו) אורות תחתונים נכנסים תחלה: | |
אורחא דפלגותא דשעריג) אורחא דפלגותא דשערי: | |
אורחין רחביןט) מהם אורחין רחבין. | |
אורךו) אורך (ח"ב פ"ב או"פ אות ד' ד"ה היינו): המרחק שבין ב' הקצוות שבמדרגה, כלומר, מבחינה הזכה יותר, עד לבחינה העבה יותר, מכונה בשם "אורך", כי כן הוא גם אורך המדומה הגשמי, שרומז על השטח שבין קצהו העליון לקצהו התחתון. | |
אותיותח) אותיות (ה"ד פ"ג אות י"א): | |
אותיותב) אותיות: עי' לעיל בתשובה א' (א' שבואו דס"ג). | |
אותיותה) אותיות: | |
אותיותהאותיות ה"ס שם ב"ן (ע"ח ש"ד פ"ה) וה''ס הכלים שבע"ס, כי הלבן שבס"ת ה"ס ה"ס האור, והשחור ה"ס הכלים. (עיין בפתיחה לפמ"ס ד"ה וז"ס). | |
אותיות השם בן ד'הנה כל הכ"ז אותיות אלפא ביתא מרמזים על יסודות אשר עליהם נבנו כל העולמות. ומילואם ומרכזם דכל הכ''ז היסודות מרומזים בי"הו"חאותיות השם ית'. דהיינו יסודות דחיסודותכמו אמצעיתא דאמצעיתא, כי המה ב' הקוטביםדיסודות זו"נהכוללים הכל, ומתחילה נבאר סוד אות ראשון: | |
אותיות כ"בא"ש ה"ס ג"ע, ובמ"ה החדש גלגלתא לבדה שה"ס כתר וג"ר. בג"ד כפרת ה"ס ז' נוקבין דראש וסוד אח"פ שלמעלה מפרסא, שיש פה בחי' (רשימו) ה"ת, וי"ב אותיות הפשוטות ה"ס ז"ת דז"א שמתחת הפרסא, ובגדלות דז"א ה"ס י"ב מזלות שביסוד (ע"ע אמ"ש, וי"ב גבולי אלכסון). | |
אותיות מאבא ותגין מאמאנודע שחומרהולד ועצמותיו ואבריו הרמ"ח כלם מאבא. שה"ס הלובן שבו שכ"ז נמשך מספה דאבא, לובן שבלבנון, שה"ס האותיות עם הבלי דגרמי שלהם (ע"ע נהורא דקיק) בלבד בלי נפש, והצורהשל הולד שה"ס הנפש שנק' דם, שה"ס התגין, (רשימו דטעמים) הוא בא ע"י אמא, שע"י שהיתו ברחם אמא הוא מקבל הימנה את הנפש, אשר ה"ס הדם הוא הנפש, טפת אודם דאמה שממנה הגידין והדם והשחור שבעין, ואז מצטייר החומר דאבא בסוד אותיות גמורות לבית קבול. | |
אותיות מחוברותז) אותיות מחוברות (ח"ג פט"ו אות ') : | |
אותיות נפרדותו) אותיות נפרדות (ח"ג פט"ו אות ד') : | |
אזדכך וסתיםד) אזדכך וסתים: | |
אזןח) אזן (ח"ג פי"ב אות ז') : | |
אח"פ במקומםג ) אח"פ במקומם: ג' התיקונים הראשונים מי"ג תיקוני דיקנא, נקראים אח"פ במקומם, שפירושם שלא יצאו מבחינת ראש, והם בחינות הגו"ע דראש של הדיקנא. ומה שמכונים בשם אח"פ הוא רק בערך הראש דס"ג. (ת"ט אות כ') | |
אחדי) אחד (תע"ס ח"א פ"ב או"פ א'): | |
אחד בשתוףג) אחד בשתוף: | |
אחורט) אחור (ח"ג פט"ו אות ו') : | |
אחורא) אחור ( דף ש " ד אות ט " ו ובאו " פ שם ): | |
אחורא) מהו אחור | |
אחור(ע"ע פו"א, אחור אחורים עש"ה), ושורש הדבר תמצא ברו"ת דמקו"ה בסו"ה אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, כי בראשנצטייר האחור ובתוךנצטייר הפניםבסו"ה ונתתי פני באיש ההוא וכו', והם כמו מכחישים זא"ז, כי העומד באחור לא יראה לו כלום מחלק הקדמי, וע"כ הוא מכחישו. וכן העומד מול הפנים לא יראה לו כלום מחלק האחורי, וע"כ הוא מכחיש מציאותו, אמנם אינו ח"ו כן אלא שניהם אחד ממש, בסוד אחור ופנים, וזס"ה וראית את אחורי ופני לא יראו. | |
אחור באחורפירוש, כשהאור העליון משפיע בהתחתון הרי האור דבוק ומקושר בבחי' העביות שבהמקבל, כי משם סוד ההכאה והאו"ח המקשר והמלביש להאור. אמנם כשהאור עזוב מהכלי, דהיינו כמו בסוד הזדככות, הרי העליון הרוצה להשפיע נמצא פניו אל עביות, אמנם התחתון כשעוסק בסוד הזדככות הרי פניו אל היותר זך, דהיינו בהיפך מהעליון, באופן שיש הפכיותמהמשפיעאלהמקבל, אשר המשפיע נמצא שפונה אל הבחי' היותר עב שנמצא בהמקבל והיפוכו המקבל שפונה פניו אל הבחי' היותר זך שבו, ומצב הזה נק' אחור באחור, כלומר הפכיותמקצהאלהקצה (ע"ע ב' מרחקים). | |
אחורי ז"או) אחורי ז"א: | |
אחורי נוקבאז) אחורי נוקבא: | |
אחוריהם למטהמדרגות הנאצלים מאותו בחי' זווגדהכאהעלהמסךבשעה שהמסך מתחיל להזדכך ולהתמעט (ע"ע אור הנקודות והויה בריבוע) נבחנים האורות שאין פניהםלנאצליםהאלו, אלא פניהםלמאציל. כלומר שהמה פונים להסתלק ולעלות לשורש. ואע"פ שהמה מאירים לנאצל, מ"מ הרי זווג הזה נעשה מאליו, כלומר במשך זמן של הסתלקות ואינם עומדים להתקיים באותו נאצל, כמ''ש בהויה בריבוע. (ע"ח ש"ו פ"ה). | |
אחוריהם לנאצליםע"ע אחריהם למטה | |
אחוריים דאו"אט) אחוריים דאו"א: | |
אחוריים דאמא שנפלוי) אחוריים דאמא שנפלו: | |
אחוריים שלמים דז"איא) אחוריים שלמים דז"א: | |
אחוריםט) אחורים (ח"ד פ"ג סעיף ו'): | |
אחוריםנמשך מסו"ה וראית את אחורי ופנילאיראו, כי לא יראני האדם וחי, שה"ס ספי' הנצחבשעהשההודנכללונטמן בו והיה לאחד, ותבינהו בסוד ז"א שהוא ז"ת חסר ג"ר, אשר | |
אחוריםהחכמה אינה מקבלת רק מאחורים אחד, והבינה והז"א מג', עד המלכות שמקבלת מט' אחורים, וזהו שינוי מעליון לתחתון בכמות. | |
אחורים דאבאח) אחורים דאבא: | |
אחורים דאהיהז) אחורים דאהיה: | |
אחורים דאותיותב) מהם אחורים דאותיות. | |
אחורים דבינה עלאהב) אחורים דבינה עלאה: | |
אחורים דג"ר דעליוןג) אחורים דג"ר דעליון: | |
אחורים דו"ק דעליוןד) אחורים דו"ק דעליון: | |
אחורים דחיצוניות דעיבורג) מהם אחורים דחיצוניות דעיבור. | |
אחורים דמספרד) מהם אחורים דמספר. | |
אחורים דתבונהה) אחורים דתבונה: | |
אחורים של כתרי) אחורים של כתר (ח"ד פ"ג סעיף ו'): | |
אחורים שלמים דנוקבאיב) אחורים שלמים דנוקבא: | |
אחיזהיג) אחיזה: | |
אחיזת כלים זב"זג) אחיזת כלים זב"ז: | |
אחסנתא דאו"אי) מהי אחסנתא דאו"א. | |
אחר כךח) אח"כ (תע"ס ח"א הסת"פ ל"ד): | |
איכותהוא ערכו של הפרצוף ע"פ האור שבו.וכמות הוא ערכו של הפרצוף ע"פ הכלים שבו. | |
איכות המקוםטז) מהו איכות המקום. | |
אילנא זעיראיח) מהו אילנא זעירא. | |
אילנא רברבאיז) מהו אילנא רברבא. | |
איןה) אין: | |
אין בינה אין דעתיב) מהו אין בינה אין דעת. | |
אין דעת אין בינהיא) מהו אין דעת אין בינה. | |
איש ואשהעיקר שמות האלו הם ע"ש היסודות, כמ"ש ז"ל איש ואשה שכינה שרויה ביביהם נתחממו נעשו אש ואש כי פרח י"ה מהם, וסוד י"ה י' דאיש ה' דאשה:ה"ס עליון ותחתון דראש מקוה, בסו"ה ויאמר משה משה, בשלף חלק העצמות מהתחתון כי כרעא דה' בחסרה ונחקקהעד שנפלה ונרחקה מגגדה' , ואותו חלק שנחקק ובחסר מרגל השמאלי דה' נקרא בשם י' : | |
אכילה ושתיהסוד הבינה ה"ס קולות הנשמעות באזן, שאין זו"ן מלכות ות"ת ניזונין אלא מסוד קולות, ולא מסוד אכילה ושתיה. (ש"ד פ"ה ע"ח). | |
אכסדראין ואדריןח) אכסדראין ואדרין: | |
אל מימינא ומ"י בשמאלא ה' באמצעט) א) אל מימינא ומ"י בשמאלא ה' באמצע: | |
אלהים אחרים שבין הדבקיםכב) מהם אלהים אחרים שבין הדבקים. | |
אלהים בפשוטי) אלהים בפשוט: | |
אלכסון: י"ב גבולי אלכסונא הענין שזה הראש עם ז' נוקבין שנק' בגד כפרת בדגש ורפה, הא"ס ראש דמ"ה הנק' ישסו"ת, אשר מתחתיו אפרם פרסא באלכסונא בסוד כל אמתא בריבוע (בחי"ד) אמתא וב' חומשא באלכסונא, דהיינו דגש בחי"ד חומש א', ורפה בחי"ב חומש ב', שהם נכללים יחד בסוד ה'. | |
אלכסונים שבהיסודוגם ביסוד יש י"ב גבולי אלכסון, כי כל מה שיש בת"ת צריך שיתרשם ביסוד, בסאד ואלה תולדות יעקב יוסף, ובסוד וקרא זה אל זה זה בגי' י"ב, דהיינו י"ב גבולי אלכסון דת"ת, בי"ב גבולי אלכסון שביסוד שנקרא י"ב מזלות: כי ז' כוכבי לכת ה"ס ז"ת הנכללים ביסוד מפאת עצמם ,ומצד י"ב גבולי אלכסון שבהם ה"ס י"ב מזלות, וענין י"ב גבולי אלכסון שביסוד הוא בגדלות, שחג"ת דז"א נעשו לחב"ד, שנמצא הפרסא מתחת החג"ת דז"א, ואז יורדים הי"ב גבולי אלכסון לנה"י דז"א עצמו, שבחג"ת המה אז בבחי' ז' הכפולות בג"ד כפור"ת כנ"ל בסוד ישסו"ת. | |
אלם מאלקיםיד) אלם מאלקים: | |
אלףצורתה ל"ב י"ו למעלה י"ו למט כזה א שה"ס ל"ב שינים, וכללותם ה"ס ל"ג וז"ש בספר הבהיר כי אזן צורת אלף. (ש"ד פ"א ע"ה). | |
אלף עלמין דחתימין בעזקאו) אלף עלמין דחתימין בעזקא: | |
אלפים אמה תחום שבתכג) מהם אלפים אמה תחום שבת. | |
אלפיןא) אלפין ( דף שנ " ג אות נ " ו ובאו " פ ד " ה ביודין ) : | |
אלקים במילוי אלפיןיב) אלקים במילוי אלפין: | |
אלקים במילוי ההיןיג) אלקים במילוי ההין: | |
אלקים במילוי יו"דיא) אלקים במילוי יו"ד: | |
אם הבניםה) אם הבנים: | |
אם הבניםכד) מהי אם הבנים. | |
אם, אומות, לאוםובדך רמז אפשר לפרש כי הוא מלשון און, בסו"ה כחי וראשית אוני, ובן אוני, וכהן און, אשר המם מתחלף בנון והוא אום, וא' מתחלף בעין, והוא עון פלילי שה"ס עין רעה. ויש עיןטובה: וה"ס עין שרים, וז"ס שאמרו שאין האומה נופלת עד שמפיל הקב"ה את השר שלה מתחילה, וכמ"ש שהפיל את השר של מצרים לים. | |
אמ"ש בג"ד כפר"תה"ס ע"ס דראש. אמנם בסוד התחלקות המדרגה בגו"ע ואח"פ, דהיינו ג"ר וו"ק דראש, שג"ר בגלגלתא, ובז"ת דראש נתכללה המלכות בכל אחד מהם, ונעשו הז"ת דראש לכפולות בי עינים בי אודנין בי נוקבי דפרדשקי ופה (לקוק ודיבור) וחג"ת דראש הא"ס נג"דונה"ים דראש ה"ס כפר"ת. | |
אמא היא פרצוף ג' מה"פ, שהוא פרצוף בינה שבה מלובש אור דנשמה. ונק' ג"כ בשם הויה במילוי יודין וא', כזה: יוד הי ואו הי שבגי' ס''ג. ונק' ג"כ ישסו"ת. (ע"ע ישסו"ת) | |
אמא אםמלשין אומנתומגדלת, כי עיקר הטפה בא מאבא ואמא, אומנת ומגדלת את הספה ומחלקת אותה לחלקים ואברים וגידים ובשר ועור, וכל המלאכה והרביה הזאת היא רק מאמא, אשר אבא נתן לה רק טפה קטנה ובאומנותה ציירה אותה עד לאדם שלם, ועל;אומנות הזאת נק' אם ואמא. | |
אמא זו"ן שבבריאה דקליפותכה) מהם אמא זו"ן שבבריאה דקליפות. | |
אמא מיוחסת לז"אולא אבא, והטעם משום דבחי"ג לא אבדה רשימתה אלא בהזדככות גופא דע"ב, ובע"ב עצמו אין שינוי דאין העדר ברוחני, אלא כלפי השגת הס"ג נעשה השינויים דהסתלקות דע"ב, וא"כ כלי ריקנית דז"א דהיינו בחי"ג נתלית בס"ג דוקא, שהיא שורש אמא, וע"כ האמא מתיחסת לז"א כאמור. אמנם המלכות יש לה שורש גבוה יותר, כי מתיחסת לאבא לע"ב כנ"ל. | |
אמא תתאהי) אמא תתאה (ח"ג פ"ד אות ז') : | |
אמצעה"ס בחי"ד, בבחי' המסךהמזדווגבהכאההמכונה ג"כ נקודהאמצעית. והוא נק' כן מטעם הכלל אשר אותו הכמות שהאו"ח משפיע מהמסך ולמעלה הוא מתפשטג"כ מהאו"ח ולמטה. הנה נמצא משום זה אשר הנקודה שה"ס מקום המסך נמצא באמצעיתהאורממש. למשל, אם האו"ח עולה עד הכתר הריהו מתפשט ממסך ולמטה ג"כ בע"ס שלימות עד הכתר, וא"כ נמצאים ע"ס ממסך ולמעלה וכן ע"ס ממסך ולמטה. ואם האו"ח עולה רק עד החכמה הנה כמו כן מתפשט ממסך ולמסה ג"כ רק בט"ס, וכן תמיד. באופן אשר הנקודה והמסך מחויבים תמיד להיות באמצעית האור. | |
אמצע אור א"ס ב"ה(עי' לעיל <אמצע>) וביתר ביאור צריך להבחין בכל אצילות חדש ב' יחסים, דהיינו יחם הנאצלכלפי עצמו ויחסוכלפי המאציל. וכנגדו עוד ב' יחסים במאצילו, דהיינו יחס המאציל לעצמו ויחסו כלפי הנאצל ממנו, באופן שהם יחסיםשתיםשהםארבע. | |
אמצעייא) אמצעי (ח"ג פ"ה אות ד') : | |
אמצעיתט) אמצעית (תע"ס ח"א ב'): | |
אמר לעולמו דיכו) מהו אמר לעולמו די. | |
אניז) אני: | |
אני איןמלכות מכונה אני, ומכונה ג"כ אין בשעה שנבחנת לכתך לתחתון, כי מלכות דעלין נבחנת לכתר דפרצוף תחתון, ואני יורה לשון התגלות, כי כל המושג מהפרצוף הוא רק על ידי המלכות שבאותו פרצוף. וע"כ נקראת בשם אני, בסו"ה ראו עתה כ יאני אני הוא וכו', ואין, הוא לשון תכלית ההסטרה ואפיסת ההשגה, שזהו נוהג בכתרים שבכל הפרצופין. | |
אספקלריאיב) אספקלריא (ח"ג פ"ז אות ב') : | |
אספקלריא דלא נהראיא) אספקלריא דלא נהרא ( ח"ד פ"ד סעיף ל'): | |
אספקלריא שאינה מאירה נק' כן המלכות מב' טעמים, הא' משום שבעת הסתלקות הטעמים שכלם הניחו רשימו והמלכות לא השאירה אחריה שום רשימו, וכלי מלכות זו שנק' טבור הנה כל חיותה היא מקבלת מהרשימו של היסוד, (דהיינו רשימו דבחי"ג דטעמים, ובזה תבין למה המלכות דבחי"ג מפה דראש הא' ירדה להסת"ב לטבור דהפנימי ונעשית הסת"א דע"ב, שלכאורה קשה דטבור הפנימי הוא מקום לבחי"ד ולא לבחי"ג. ובהנ"ל ניחא כי הטבור אבד את הרשימו שלו ורשימו דיסוד מאיר בטבור וע"כ ראוי פה דע"ב להלבישה) וע"כ נקראת אספקלריא דלא נהרא דנעלם אפילו רשימתה. | |
אפרוחים ביצים בניםכז) מהם אפרוחים ביצים בנים. | |
אצולות בריאהאצילות ה"ס ואהיה אצלואמון, דהיינו המדרגות כמו שנאצלו וכמו שהיו בעת ההיא, דהיינו מטרם כל מיעוט. ודע שאע"פ שאח"כ נתמעטו העולמות, מ''מ לא ח"ו בטל משום זה כלום מה שיצא מטרם המיעוט, אלא שמושג ומושפע בעולמות רק בסוד עבר, בסוד הכתוב ספרו לנו וכו', והבן היטב. ועל סוד הזה נק' האומה הקדושה בשם עברים זה, וכן נעד עברי עבר. והטעם הוא, כי נשמת בני ישראל הם מאצילות. | |
אצילות ובי"ע דכליםכח) מהם אצילות ובי"ע דכלים. | |
ארבע מאות שקל כסףח) ארבע מאות שקל כסף: | |
ארבע מאות שקל כסף (ע"ע עפר עפרון). כסף ה"ס סיתום דאומ"צ ושם נוהג התיקון דשקל הקודש בסוד מאזני צדק, שהחסדים מושפעים בסוד הלשון הקודש המכריע באמצע, והשפע הקודש עובר דרך אחורים, והחו''ג מתיחדים לאחד. ונמצא משקל החסדים המקובלים שהם בקדושה עלאה בסוד חו"ב. | |
ארבע רוחותע"ע ד' רוחות. | |
ארבעה בניםחכם רשע תם ושאינו יודע לשאול שכבגדם דיברה תורה. פירוש, לפי הכלל שהכל מסודר תחת שם בן ד' (ע"ע אותיות שם הויה) שהם חו"ב זו"נ, והכתר ככלל בחכמה דע"כ מרומז בקוצו של יוד דהויה, אשר ע"כ נק' היוד בשם חכמה שהוא באמת סוד הכתך הנושא את החכמה : כלומר שהכתר עצמו מתפשט בתוך החכמה ונושא אותו ומקיים אותו עד גבול ספי' הכתר, וכשמסתיים גבול הכתר לא יוכל עוד החכמה להאיר שם. | |
ארבעה עולמות אבי"ע(ע"ע אורך לעובי) הם נבחנים בהכרח בכל מדרגה שה"ס עשרספירותשאצילות ה"ס כתר וחכמה, בריאה ה"ס בינה, יצירה ו"ק, עשיה מלכות. אלא ההפרש הוא שהעולמות אבי"ע הם החיצוניות, וכח"ב זו"ן הם הפנימיות. עוד יש כאן תוך דראש : שנק' ג"כ או"א דאבאכנ"ל, שסוד חכמה והאבא דתוך הזה, הוא ג"כ בחי' האור המושפע והמיועד להכלים. אלא ההפרש הוא, כי בבחי' ראש דראש אין עוד הבחן לפעולת האו"ח שה"ס אמא, אלא המדובר שם רק בסוד עצמות האור ביחס עליון: שהוא ודאי אור פשוט בלי שום שינוי מראשית הקו עד סוף עשיה, אכן כאן בהתוך עיקר המדובר הוא בבחי' האור המושפע על ידי הסיוע של אמא (בינה, בריאה) שבעזרתה בא אור העליון בסוד לטוטפות בין עיניך, ובשנינה גדולה, הכולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, שכ''ז נקרא אבא דאמא דאבא, או אצילות דבריאה דאצילות, או אבא דתוך דראש, או חכמה דבינה דחכמה, וגם יש אמאדתוךדראש: שה''ס עין שרים כנ''ל. וכל המלאכה והאומנות, שבהם היא מציירת האברים ומגדלם עד שמקבלים צורת הפרצוף הרצוי. | |
אריה שור נשר אדם אריה ה"ס הימין וסוד החסד (ראש מקוה), דהיינו או"ח היורד בבחי' צלצלי שמע, בסוד אריה אכיל קורבנין, וכל הקרב אליו מות ימות, שה"ס משה משה. והנמשך מאו''ח הזה ה"ס פס לחם (ע"ע אכילה ושתיה) והוא כולל כל החסדים דהיה הוה ויהיה, דכל אלו באים מסוד אראהבסו"ה אסורה נא ואראהוכו' ולפיכך פני אריה אל הימין, ומאכלו בסו"ה הכפירים שואגים לטרף, כי היא חיה רעה הטורפת ושופכת דם כל החי הקרב. | |
אריך אנפיןיג) אריך אנפין (ח"ג פ"ו אות ז') : | |
אריכת רגלין דאמאטו) אריכת רגלין דאמא: | |
ארץה"ס האותיות, (ע"ע אותיות). | |
ארץ אדוםו) ארץ אדום: | |
ארץ ישראליט) מהי ארץ ישראל. | |
ארץ עליונהז) ארץ עליונה: | |
ארץ תחתונהח) ארץ תחתונה: | |
אש ואשהכי חזר סוד ה י"ה , דראש מקוה לפעולתו ונפסק הדביקות, ושוב נתפצלה חלק אחד מי"ב מסוד ח' ונעשה ח' ל ה' , וה י' שנתפצלה חזרה לאבא. | |
אש נכפפתו) אש נכפפת: | |
אשא דכיאה) אשא דכיא: | |
אשגחא פקיחאט) אשגחא פקיחא: | |
אשה ראשונה דז"א נסתלקה ואיננהדהיינו ז"א השורשי שה"ס ש"ת דנה"י דגלגלתא (ע"ע יסוד) שנה"י דס"ג אשה ראשונה שלו (ע"ע ב' מלכים) שאח''כ עלו שניהם למ"ן למעלה מטבור ופרסא אשר הז''א חזר ובקע לפרסא וירד למקומו למטה מטבור, (שה"ס מ"ה פנימי), והנוק' ראשונה שלה כיון שעלתה לא ירדה עוד, בסוד האשה עולית עמו ואינה יורדת עמו, שה"ס ישסו"ת שלמעלה מטבור כנודע, שנקרא מ"ה החיצון. | |
אשת חיל עטרת בעלהז) אשת חיל עטרת בעלה: | |
אתיד) את (ח"ג פי"ב אות ב') : | |
אתא) את (דף שי"ג אות ל' ובאו"פ): | |