ה"ס האותיות, (ע"ע אותיות). כי מעכירתהמיםשבחכמה (אבא) יצא חומרהראשוןהאותיות הנק' תוהו, וה"ס כי לשלגיאמר הוי ארץ. וכל העצמות שהם השרשיםשלרמ"ח אבריםהם מאבא. אש אפר: האש הוא בבינה, ומעכירותה ושמריה יצא חומר הנק' אודם, שהם מנצפ"ך כפולים. ה"ג שבגי' אפר, כי האפר עכירות שמרי האש הוא, ומאודם האשה נמשך השחור שבעין והדם (נפש) שבתוך הגידין. זרע : ה"ס שהחומר והצורה צריך להיות כלול מיוד. בסוד איןדבר פחותמיוד, וז"ס זרע יעבדנו (והבן). אותיות: אבא לא נתן כי אם חומר כ"ב האותיות העצמות (של הולד), אך בהכרח היה בם הבלא דגרמי', ובאותיות (גוף) אלו משותפת הנפששהם התגיןוהוא מאמא, כי איןהנפשנכנסתבחומראלאאחרשנזרע, שכבר העוברבמעיאמא. אחר מיתה: ההבלי דגרמי נמצא שורה בתוך העצמות, אבל הנפש חופפת ממעללהם בסוד תגין. אש שורף: הנפש ה"ס יוד אלקים דקטנות, והאותיות (שמאבא) כ"ב אלקים דקטנות היותר קשים מהנפש, ומיאלו הל"ב אלקיםדקטנות בצאתם מהחכמהמוחא מתקבץ הארתם בל"ב, ונעשה מזה הלבשהוא אש שורף, וז"ס ל"ב נתיבותהחכמח. הדם : הוא הנפש טפתאודםדנוקבא (דאמא), והכלי הוא בשרהלבעצמו שהוא האותיות (דאבא), ובבוא הע"סדרוחהם הויותדגדלות, הנפשבחי' דיבור הרוח בחי' אמירה. אותיות: כחות דנפשבסוד ורידיהדםנק'מלאכיםלהיותם שליחיהנפשלהחיותאת הגוף, והם בחי' האותיותכמ"ש בתיקונים דכ"ג, אית מלאכין דמשמשין לאלין נקודיןואינוןאתוון. אותיות די"ס: י"ס יש בהם יוד אותיות שהם: כח"ב אמ"ש, חג"ת בג"ד, נהי"מ כפר"ת. אב''א: ע"ע זו"נ אב"א וע"ע זו"ב דקטנות. א' הוא חג"ת: אמ"ש, וא' כוללת ג' אמצעית חג"ת, כי גויה (גוף) נבראים מרוח שהם חו"ג ב' יודין של א', ו' מן א' הוא ת"ת באמצעיתא. א' ה"ס חסד רז"א: ז"א אין לו אלא ו"ק וכו' (וז"א ה"ס אותיות) לכן גם האותיות אינם אלא ו"ק, ולכן אות א' מתחיל בחסד, (ע"ח ש"ה פ"ו).