(שע"הכ ע"א) השם צבאות משותף מג' מלות צא-בא-אות. צאה"ס השמש שזריחתו בסוד היציאה, כמ"ש השמש יצאעל הארץ. בא ה"ס מגן שה"ס הסתלקות אור השמש שנק' ביאה, כמ"ש כי באהשמש. ושם הויה בשלימותו, כולל ב' הבחינות האלו, וכן מתיחדים בכל השפעה. שיחוד הזה מכונה אות, שז"ס: צאזריחה, באשקיעה, אותיחודם. וזס"ה, שמש ומגן הויה צבאות.