ובהמבואר לעיל תבין היטב שכל הסת"אדתחתוןמוכרחלהלבישלהסת"בדעליון, כי בעת ההזדככות דבחי"ד (כמו אבידת המאכלת הנ"ל) מוכרח אמנם להמשך בחי' מסך אחר ופהאלראשושישמש לו לגבול ולהלנשת או"ח של ע"ס דראש בעדו, כי אין לך פרצוף שאין לו ראש. ועוד, כי תיכף כשיצאהכתרהא'יצאועמוכלהכתריםואפי' כתר דמלכות דעשיה, וא"כ מוכרח שוב להמשיך המסךהכוללבכלי מלכות הכולל המכונה פה כנ"ל, אלא בהזדככותעלבחי"גשיש לו ג"כ בחי' הגבול דעד פה תבוא ולא תוסיף, כמו פה דראש דהתפ"א, אלא שנפקע ממנו העביותהקשהדבחי"ד הסותר לכל האו"פ, דהיינו האו"ח הבא ממעלהלמטההמכונה גוף, אלא מסך כזה המקיים עכ"פ לאותו האו"פשכבר נמשך בגוף דהעליון בהתפ"א. וכבר ידעת סוד הסתכלות ב': שה"ס או"ח העולה מתתא לעילאאחר שכבר התפשט מעילא לתתא (ע"ע הסת"א הסת"ב). ובזה תבין אשר באותו הפרק שמתחיל ההזדככות דבחי"ד היה מתחיל עמו יחד גם בחי' הסת"ב, אשר בהגמרו לעלות בא אח"ז התפשטות דבחי"ג, דהיינו בחי' פה חדש ומסך חדש המעלה או"ח לע"ס דראש. הנה ודאי שראש הקדום לא נעלם ח"ו אלא שנשאר במקומו נבחי' ראש להעליון, וזה הראש החדש דבחי"ג שיצא עתה מתוך שהוא יכול לקיים את האו"פ דגוף, דהיינו האו"ה שממעלה למטה דהעליון, ע"כ נבחן שמלבישושמהומקומו מתחילמעטלמעלהמהסת"בדעליון, כי הסת"ב דעליון הוא בחזהשלו עצמו דהיינו התחלת הסתלקותדבחי"דכנ"ל, מש"כ קביעתהמסךוהפהדעליוןמתחיל ממקום המעמד דנחי"ג שהוא ודאי למעלה מבחי"ד, אלא מתוך שבחי"ד נעלמת כנ"ל אינה עולה בשם רק בחי"ג בלבד, וע"כ אנו אומרים שהסת"א דעליון מתחיל במקום הסת"ב דעליון והבן.