הוא ענין חושהמישוש (בסו"ה גשה נא ואמושך בני) כבגשמיות, וה"ס או"מהמכח על חמסךשבכלי מלכות ומיחד כל הכלים לאחד, באופן שכל ה' כלים שבפרצוף הנקראים מוחא עצמות גידין בשר עורנכנסים כולם ביחד בשוה באותח ההארה. והטעם משום שאו"י הנמשך ממוחא מכה על המסךשבעור הפרצוף, וע"ז עולה האו"ח מן העור ומגיע למוחא. ההבחן בין חושי רשר"ט לחוש ההרגש והמישוש הוא, כי הרשר"ט ה"ס ארוךוצרכלומר שכוחם ארוך ובירורם מגיע לכל הדברים, אמנם צר משום שלא כל הכלים של הפרצוף נכנסים בבירור הדברים רק מקומות מיוחדים, כמו עין אוזן חוטם חיך, וע"כ אין עוד בהם שלימות הבירור. משא"כ חוש המישוש הוא רחבשכל הכלים שבפרצוף נכנס בבירורם כנ"ל, אמנם קצרכלומר שאין כח הבירור שבהם מגיע לכל הענינים, דהיינו בירורים דגוונים וקולות וכדומה.